5779 :Years

Since the dawn of creation, the spirit of Moshiach has been calling to us,
but we have yet to reveal him. What will you do today?

Click hereX
Tishri 11, 5781ב"ה
X

Send this page to a friend

Send me a copy

A King Without

a Crown

We have been in galus far too long. For a moment, let’s put aside all factions. Let’s drop our guards and fears of hearing what may sound uncomfortable and allow ourselves to unite with open hearts and minds to hear a voice of reason that bears a message of hope to bring the final geulah.

To begin, some basic background is in order—events and facts that need to be elucidated.

The History of Eternal Relevance

In the early 1990s, the Lubavitcher Rebbe made his appointment as the Redeemer of the Jewish people candidly clear in many of his public addresses.1 Aside from showing their personal allegiance to the Rebbe, chassidim—with expressed permission—began to publicize the news to the outside world. At first, certain shluchim objected, saying that doing so would turn people away from Judaism. In response to this concern, the Rebbe agreed that silence was in order. However, come the year 1993, the Rebbe himself encouraged, and without any exception to the incoming inquiries, to publicize to the world his identity as Moshiach. And so it was—in newspapers, the spoken word and more.2

How the Jewish world was asleep to this call of the Rebbe is a wonder unto itself, but here is not the time nor the place to examine this issue. What we want to reflect on is the following crucial point: The Rebbe, as a gadol hador, tzaddik, and established prophet, whose prophecies on both a global and individual scale were always faithfully fulfilled,3 would never so much as make a movement that wasn’t in line with the ultimate of truth. So how could we ever doubt and not take seriously the Rebbe’s primary prophecy about the arrival of the geulah and his Heavenly appointment as Moshiach, which he himself attested to! Surely it’s only a matter of time until the Rebbe’s shlichus as Redeemer of the Jewish People reaches its completion.4 If time has elapsed, even a considerable number of years, we are certainly only closer.

From the Living or the Dead:

A Three-Stage Process

The Gemara poses the question:5 Who would Moshiach be if it were to be someone living and who would it be if it were to be somebody who has passed away? This was not intended to be a mere theoretical question—which could be understood non-literally—since the Gemara itself proceeds to respond with many possible candidates of those who repose in the dust.

The Zohar elucidates a three-stage process of Moshiach’s initial revelation, subsequent concealment in order to receive a higher soul, and final complete revelation.6  In other words, with regard to the Rebbe, histalkus was not a cessation of activity, G-d forbid, but an elevated state to receive an even higher level of life that he needs in order to complete the job he began; for this there had to be a brief period of his “absence.”

The Midrash likewise states that the future Redeemer will be revealed, then concealed, then revealed again.7 This is quoted by Rabbeinu Bechayei8 and the Chasam Sofer on the Torah.9 The latter writes, “This is a great test that the Redeemer [Moshe] was concealed… and so it will be at the time of our righteous Moshiach that he will be concealed after his revelation, as mentioned in the Midrash.”

The King and the People: What You Can Do

Beginning with the command to appoint a king in Parshas Shoftim,10 we see the emphasis on the role of the people. This was evident by the appointment of King David, where despite his prophetic anointment by Shmuel Hanavi, the majority acceptance of the people, including the elders—a seven-year process11—was also needed to make his appointment official.12 So was the case with the people’s acceptance of King David’s successors as evident from Scripture.13

Likewise, in the sichah of Parshas Mishpatim 5751, the Rebbe taught:14

“The appointment of Moshiach has already taken place… There only needs to be the acceptance of his kingship (kabalas malchuso) by the people, and the devotion and attachment between the king and the people in a most revealed sense—with the complete and true geulah.”

The following year, in the sichah of Parshas Chayei Sarah 5752, the Rebbe said:15

“The only avodah left to do is to be mekabel p’nei Moshiach Tzidkeinu.” The Rebbe proceeds to explain this as performing all of Torah and mitzvos in a manner of immediate preparation to bring and greet Moshiach.

The attribute of malchus, kingship, as Chassidus explains, needs to be aroused from others; that is, by the speech and deeds of the people, who call forth the leadership of the king—in this case, Melech HaMoshiach—with their total allegiance and nullification to him, since there can be no king without a nation.

This concept is expressed in Pirkei d’Rabbi Eliezer, which presents the query,16 “If a king does not have armies or camps, what is he king over? If there is no nation to praise the king, where is his honor?” In the language of Chassidus—אין מלך בלא עם.

Similarly, the Rebbe is saying in the first sichah above that it’s not sufficient for Hashem to appoint Moshiach; when the complete geulah occurs, the people will have to formally “accept” his kingship (kabalas malchuso) in order to bring about their absolute attachment to him and his to them.17 In the second sichah quoted, the Rebbe takes the idea of kabalas hamalchus a step further, saying that even before the complete geulah, we show our anticipation to attach and devote ourselves to Moshiach by doing everything in these final days of galus with the intent of bringing about his complete revelation and our subsequent bond to him. In other words, we see how there is a strong connection between the intent, speech and action of the people in their role in revealing Moshiach in the complete sense.

It would seem that the Rebbe’s encouragement to publicize his identity as Moshiach is also tied to the above. In doing so, the Rebbe opened the door for our connection to forge even before his complete revelation, and hasten that time with the people’s eagerness to accept his appointment. It wasn’t enough for Lubavitch Chassidim alone to crown the Rebbe, but the Rebbe strove to publicize the matter worldwide; after all, אין מלך בלא עם, and all of Am Yisrael are the Rebbe’s people and ought to accept his sovereignty willingly.

Standing as One

Just reflect: By Divine directive, the Lubavitcher Rebbe revealed himself as Moshiach almost three decades ago. It is now 25 years since the Rebbe’s “passing” and we have endured so much as a people and individually. If in the past, like our ancestors in Mitzrayim,18 we were unable to perceive that geulah could be a reality, let’s not let the darkness of galus dull our senses any longer. Finally, it is time to open up our minds and hearts to hear the message of the Rebbe,19 “The time of your redemption has arrived!” and actively fulfill the prophecy in Scripture,20 “They will seek Hashem, their G-d and David their king”—they will seek Melech HaMoshiach who comes from the seed of David, and from him they will seek their request that he should rule them. The Rebbe is waiting eagerly, with open arms,21 for our call to accept his kingship and lead us to an eternal redemption. Let’s not delay any longer.

May our good resolution is this direction alone merit that we behold our righteous Redeemer who will speedily lead us to the complete and true geulah!

1. See, for example, the references here: http://www.moshiach.net/blind/count.htm#7.
2. Beginning in 5746, the Rebbe requested that rabbanim issue halachic rulings that Moshiach must come immediately, and many such piskei din were signed throughout the next several years, to which the Rebbe expressed satisfaction. In 5751, a p’sak din was formulated, stating that the Rebbe fits the criteria for Moshiach and the time for his revelation as Moshiach has arrived. It was signed by rabbanim and presented to the Rebbe, who responded with gratitude. Throughout the subsequent two years, many more such piskei din were submitted to the Rebbe. See one version at http://psakdin.net/psak_large.pdf.
3. See, for example, what is cited in this discussion:https://www.chabad.org/75574.
4ראה מאמרי אדמו"ר הזקן (בעל התניא) – הקצרים (ע' שנו): "אבל אם הי' הדבר בא לפיו של נביא, בודאי יקויים בלי שום שנוי, כי בחינת אלקות שמתגלה למטה לבחינת דבור, שהוא זה העולם, הוא חיות זה העולם וקיומו, וברוח פיו כל צבאם כו', על כן כל דברי ה' ביד הנביאים לא נפל דבר ארצה, אפילו קוצו של יו"ד".
5 סנהדרין (צח, ב): "אמר רב נחמן: אי מן חייא הוא – כגון אנא, שנאמר והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא. אמר רב: אי מן חייא הוא – כגון רבינו הקדוש, אי מן מתיא הוא – כגון דניאל איש חמודות".
6 זוהר, שמות ח ע"ב – ע"פ פירוש זוהר הרקיע ובשער הגלגולים פי"ג.
7 במדבר רבה (פרשה יא סימן ב): "ד"א דומה דודי לצבי . . מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה, ר' ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל הראשון כך גואל האחרון, הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם . . אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם . . וחוזר ונגלה להם".
8 רבינו בחיי (שמות ה, כב): "וכשם שמצינו שנדחקה להם השעה לישראל במצרים מעת בא הגואל הראשון לפני פרעה . . ואחרי זאת כבדה עליהם העבודה ונתעוררה עליהם השנאה ונתוספה ביניהם מאד על מה שהיתה, כן בגאולתנו זאת העתידה בהגלות הגואל האחרון תתעורר השנאה בין העכו"ם לישראל ויוסיפו שעבוד על שעבודם, ויהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה כדי להתעות את העכו"ם ולהקשות את לבם, שכן מצינו בגאולת מצרים שנגלה להם משה וחזר ונכסה מהם . . וכן דרשו במדרש חזית: "דומה דודי לצבי" (שה"ש ב, ט) . . וכן הגואל העתיד יהיה נגלה וחוזר ונכסה, שהרי גאולה זו עתידה להיות כדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים".
9 תורת משה (פ' שמות, עה"פ 'למה זה שלחתני'): "משה רבינו תלה זה בחטאו, שאינו ראוי, וזה למה זה 'שלחתני', ובאמת לא הי' נשלם כפרת עוונותם של ישראל עדיין, וזה נסיון גדול שנעלם הגואל ששה חדשים, וכן יהי' בימי משיח צדקינו, יהי' נעלם אחר התגלות, כדאיתא במדרש".
10 דברים (יז, יד-טו): "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ..."
11 ראה שמואל ב (ב, יא): "וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה דָוִד מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים".
12ראה שמואל ב (ה, א-ג): "וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ . . וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי ה' וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל".
13 וגמא, בשלמה המלך – מלכים א (א, לג-לד): "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה . . וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה". ושם (שם, לט): "וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה". וביואש המלך – מלכים ב (יא, יב): "וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ וַיַּכּוּ כָף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ".
14 ספר השיחות תנש"א (ע' 330): "דער מינוי פון דוד מלכא משיחא איז דאך שוין געווען, כמ"ש 'מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו', עס דארף נאר זיין קבלת מלכותו ע"י העם און די התקשרות צווישן דעם מלך מיט דעם עם בשלימות הגילוי – בגאולה האמיתית והשלימה".
15 ספר השיחות תשנ"ב (ע' 111): "די איינציקע זאך וואס איז איצטער געבליבן אין דער עבודת השליחות, איז: צו מקבל זיין פני משיח צדקנו בפועל ממש, בכדי ער זאל קענען מקיים זיין שליחותו בפועל און ארויסנעמען אלע אידן פון גלות!"
16 פרקי דרבי אליעזר (פרק ג): "אם אין צבא ואם אין מחנה למלך על מה הוא מולך, ואם אין עם מקלסין למלך איזה הוא כבודו של מלך".
17 ראה רמב"ם (הל' מלכים ג, ו): "שלבו הוא לב כל קהל ישראל".
18 שמות (ו, ט): "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".
19ילקוט שמעוני (ישעיהו רמז תצט): "א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה . . וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם . . שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם". ובספר השיחות תש"נ (ע' 640) שיחת ש"פ ראה: "עס זיינען שוין מקויים געווארן די סימנים אין חז"ל אויף סוף זמן הגלות און זמן הגאולה, כולל דעם סימן אין ילקוט שמעוני (וואס איז נתפרסם געווארן לאחרונה): 'א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו . . ענוים הגיע זמן גאולתכם'".
20 הושע (ג, ה): "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם". וכמו שאומרים בסדר קידוש לבנה: "וְיִתְקַיֶם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וּבִקְשׁוּ אֶת ה' . . וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם. אָמֵן". ובמצודת דוד עה"פ: "ואת דוד מלכם – וגם יבקשו את מלך המשיח הבא מזרע דוד ומעמו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בהם".
21ולהעיר מספר השיחות תשנ"ב (ע' 460) ר"ד בעת ביקור הרה"ג מרדכי אליהו, ו' מר-חשון: "אין מה לחכות יותר, כיון שכבר סיימו כל עניני העבודה, וכבר עשו תשובה . . עכשיו (לאחרי שכבר עשו תשובה) אין הדבר תלוי אלא בביאת משיח עצמו . . והעיקר – שיהיה כן בפועל ממש . . כפי שהנני חוזר ומדגיש כמ"פ . . שהגאולה עומדת כבר על סף הפתח, ומחכה לכל אחד ואחת מישראל שיפתח את הדלת ויסחוב את הגאולה לתוך החדר".